אמנון וולמן, אמן סאונד ומלחין. את עבודותיו מנוגנים סולנים ואנסמבלים בינלאומיים והן מוצגות בגלריות, במוזיאונים ובמוסדות בכל עולם, בין השאר בדוקומנטה 14 בקאסל, בפסטיבל צליל מעודכן בגלריה שלוש, ובקונצרטים ובתערוכות בניו יורק, לונדון, המבורג וורשה, וינה, ועוד. וולמן זכה בפרסים רבים, כגון פרס מפעל חיים של אקו״ם, פרס ראש הממשלה, ועוד. לאחרונה הוציא לאור אלבומים בלייבלים Estuary-Ltd Records, AKOH Media, XI Records.כיום הוא מנהל שותף של התוכנית לדוקטורט בקומפוזיציה של האוניברסיטה העברית והאקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים.

עומר אבן פז (חי ופועל בתל-אביב, בלונדון ובברלין), אמן, כותב, ואוצר. בוגר צ'לסי קולג' לאמנות בלונדון, עבודתיו עוסקות בסוגיות של זהות דרך הגירה, טכנולוגיה ועידן האַנְתְרוֹפּוֹקֶן. הציג תערוכות יחיד באנגליה ובישראל והשתתף בתערוכות זוגיות וקבוצתיות נוספות שהוצגו ב: 43inverness, Pi Artworks, Tate Modern-X ועוד.

טלי קרן היא אמנית מדיה (נ. 1982, ירושלים, חייה ופועלת בברוקלין, ניו יורק). בוגרת האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, ירושלים (2009) ובעלת תואר שני באמנות מאוניברסיטת קולומביה, ניו יורק (2016). עבודות המייצג, הווידיאו והמיצב שלה עוסקות בגיבוש זהות פוליטית, באלימות ובביטויים של כוח. בין תצוגות היחיד האחרונות שלה: ׳The Great Seal׳, Eyebeam, ניו יורק; ׳Heat Signature׳, Ludlow 38, מכון גטה MINI, ניו יורק; ו׳החותם הגדול׳ במרכז לאמנות עכשווית, תל אביב. בין המקומות שבהם הציגה את עבודותיה: Anthology ארכיון לקולנוע, ניו יורק; המוזיאון האמריקני לקולנוע, ניו יורק; מוזיאון ויטני לאמנות אמריקנית, ניו יורק; גן הפסלים סוקרטס, ניו יורק; כיכר טיימס, ניו יורק; המוזיאון היהודי, ניו יורק; רובע המוזיאונים, וינה; מוזיאון שרלוטנבורג, קופנהגן; המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית, חולון; מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית. על עבודותיה נכתב בהיפראלרג׳יק, בוויס ובניו יורקר.

אילן וולקוב היה מנצחה הראשי של התזמורת הסימפונית הסקוטית של ה-BBC בשנים 2009-2003. בשנים2010-2013, ניהל מוזיקלית את התזמורת הסימפונית של איסלנד. כמו כן, הוא מנגן כינור עם הרכב האלתור הישראלי - Mines, ובשיתופי פעולה שונים עם אהד פישוף, דודיק אופנהיים, שרון קנטור ועוד. ביוני 2017, הופיע הטריו בביתן הצרפתי בביאנלה הבנילאומית לאמנות בונציה. משנת 2012, וולקוב הוא המנהל המוזיקלי והאוצר של פסטיבל המוזיקה טקטוניקס, שמתקיים בקביעות בתל אביב, אתונה וגלזגו והתקיים בעבר בניו יורק, ברייקיאוויק, באדלייד ובאוסלו.

דוד אופנהיים, אמן, מוזיקאי ומרצה, מנגן בכמה הרכבים, הקליט עד-כה יותר מ-15 תקליטים. מציג בתערוכות ומשתתף בפסטיבלים בארץ ובעולם באופן רציף.

אלכס בן ארי, משורר ועורך שירה. ספריו: ימים סמויים (כרמל, 2008), קורת השער (ספר שירי הייקו, מוסד ביאליק, 2014) , התקווה 69 (מקום לשירה, 2018). חבר בקבוצת 'ירח חסר' העוסקת בשירת הייקו בעברית, עורך אנתולוגיות לכתיבה מושגית במסגרת כתב העת "ננופואטיקה" ועורך סדרת "נוסח" לשירה בהוצאת "מקום לשירה".

מיה אופיר מגנט, אמנית פרפומנס, אשת חינוך ומרצה. מתעניינת בדרכים בהן טכנולוגיה משפיעה על החיים שלנו ובמיוחד בנושאים של אינטימיות, מיניות וטכנולוגיה. היא סטודנטית ל-MA במגמה לטכנולוגיות בחינוך באוניברסיטת חיפה ומתמקדת במחקר של חינוך מיני דיגיטלי

חגית קיסר (חיה ופועלת בברלין ובירושלים), חוקרת המחברת בין תיאוריה, אמנות ואקטיביזם. היא עוסקת בממשק בין טכנולוגיה, פוליטיקה וזכויות אדם.

דניאל לנדאו, אמן, מרצה וחוקר מדיה. הוא המייסד והמנהל מעבדת-הגוף-המתווך בבית הספר לתקשורת במרכז הבינתחומי הרצליה. בעבודתו חוקר לנדאו את היחסים בין טכנולוגיה, גוף וזהות, ובאמצעות מגוון פלטפורמות ומדיות כגון מיצגים, ווידאו ומיצבים תלויי-מקום לצד מחקר אמפירי אקדמי. עבודותיו הוצגו במוזיאונים ופסטיבלים מובילים באירופה, צפון ומרכז אמריקה, יפן וסין. כמו כן לנדאו מרצה ומלמד בארץ ובחו״ל, בין השאר: UCLA, Stanford, CalTech, UCSB. בימים אלו הוא כותב את מחקר הדוקטורט שלו ב- Media Lab של אוניברסיטת Aalto, פינלנד.

מור אפגין (נ. 1990, חולון. חי ויוצר בתל אביב), אמן פיסול ומיצב. סיים בהצטיינות את לימודין במחלקה לאמנות באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, ירושלים, 2019. זוכה פרס מטעם קרן אמריקה ישראל לשנת 2019 ופרס איילין ס. קופר לחשיבה יצירתית לשנת 2017. הציג בתערוכות קבוצתיות בגלרית ״המדרשה״ ובמוזיאון חיפה לאמנות. עבודותיו של אפגין עוסקות לרוב בתרבויות אינטרנטיות, בחירות שהביאה עמה הרשת לתרבות ה-DIY (״עשה זאת בעצמך״) ובחופש המידע בעידן התקשורת הדיגיטלית.

דפנה טלמון (נ. 1972, ישראל), אמנית צילום, מיצב, וידאו, פרפורמנס. בוגרת התכנית ללימודי המשך באמנות, המדרשה. בעלת תואר ראשון (אוניברסיטת תל אביב) ושני בגיאוגרפיה, עם התמחות בתכנון עירוני (האוניברסיטה העברית). בתנועה היפר אקטיבית מתמדת במרחב, היא מאתגרת צורות ואופני חיים. טלמון בוחנת בעבודותיה קשרים ופרידות, רוטינות וטקסים, חופש ובית.

קולו אור (חי ופועל בישראל), אמן במה רב-תחומי. בעל תארים אקדמיים בפיזיקה ובמתמטיקה. במהלך 25 השנים האחרונות התמחה בשני שדות: פיזיקה, מדעי המחשב ומניפולציה אודיו-ויזואלית, לצד אמנויות קרקס, מוזיקה ותיאטרון. אור עבד כראש צוות מו"פ בחברת היי-טק והשתתף במופעים ובהפקות תיאטרון מצליחות.

​

אנה ווילד (נ. 1987, תל אביב חיה ופועלת בתל אביב, ז׳נבה ואמסטרדם), אמנית היוצרת פרפורמנס ומיצבים. בוגרת תוכנית התואר השני DasArts באמסטרדם ובית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים. ווילד יוצרת דרך למידה. היא חוקרת חומריות ופלסטיות של ידע ושל הבנה. היא לומדת מתוך עמדות ודמויות שונות: היא נערה־צעירה מיתולוגית, משיגת-גבול, פנקיסטית חיננית, אשת־רוח מזרח־תיכונית, מלומדת רומנטית. העיסוק האמנותי שלה הוא יצירת מצבים ותנאים שבהם למידה והבנה הן פעילויות חתרניות ומעשים פואטיים. בשנת 2019 ווילד היתה מועמדת לפרס PREMIO בשוויץ. ב־2019-2018 היא אמנית רזידנסי בשלוס סוליטיוד, שטוטגרט.

כרמל בר (נ. 1986, תל אביב), אמנית, פרפורמרית ויוצרת, קונדיטורית וטבחית. בוגרת בית הספר לתיאטרון חזותי בית ספר 'קוניה' בצ'זנה (איטליה), המסלול בהנהלת יסמין גודר- מנוע חיפוש והסדנה להכשרת רקדנים בקיבוץ געתון. בר יוצרת עבודות על הגבול בין אמנות, פרפורמנס ואירוע קולינרי. היא מתייחסת ל"אירוע" כמדיום אמנותי שעושה שימוש בכל החושים. עבודותיה הוצגו בכל העולם, לרבות: צ'זנה (איטליה), פראג (צ'כיה), לונדון (אנגליה), טוקיו (יפן), תל אביב וירושלים.

מיכל אביתר, יוצרת רב תחומית המתמקדת במיצגים קולינרים. בוגרת התואר הראשון והשני בעיצוב תעשייתי באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, ירושלים, היא הוכשרה לקונדיטוריה ברשת מלונות דן. בר משלבת פרקטיקות של עיצוב, במה ומטבח לחוויות אכילה המאתגרות את המוכר. היא עבדה כקונדיטורית בעיר קונמינג שבסין. בארץ התמחתה בבישול מקומי במספר מסעדות בתל אביב וירושלים וכשפית בחברת פיין קוק לחדשנות קולינרית פיתחה מוצרים לתעשיית המזון.

בועז לוין (נ. 1989 חי ופועל בברלין), אמן, מסאי ואוצר. לוין היה חלק מהצוות האוצרותי של הבינאלה לצילום עכשווי (Biennale für Aktuelle Fotografie) במנהיים, היידלברג ולודוויגסהאפן. עבודותיו הוצגו בפסטיבלים ותערוכות ברחבי העולם כגון FIDMarseille, הבינאלה של קייב, ו־Human Projects בלוס אנג׳לס.

ריאן ג׳פרי (נ. 1978 ארה״ב, חי ופועל בלוס אנג׳לס), קולנוען. עבודותיו הוצגו בפסטיבלים ותערוכות ברחבי העולם, כגון FIDMarseille, The European Media Arts Festival in Osnäbruck, והבינאלה של קייב.

סביון פישלוביץ, אמנית פרפורמנס, משוררת, רקדנית ומתמטיקאית. בוגרת מצטיינת של אוניברסיטת ת"א במדעי המתמטיקה ובמדעי החברה, פישלוביץ למדה בתכנית לכוריאוגרפיה של מרכז "כלים" ובמסלול להכשרת רקדנים של להקת "ורטיגו". אמנותה נעה בין הגופני למילולי, בין הוירטואלי לממשי, בין המסודר לאקראי. היא זכתה במענק מחקר אמנות מ-Akademie Schloss Solitude (גרמניה), במלגת Danceweb (אוסטריה) ובתמיכת מפעל הפיס. הוכרה כ"רקדנית מצטיינת" בצה"ל. עורכת ומנחה את סדרת ארועי השירה "שירע" במועדון הצימר. עבודתה מוצגת בארץ ובאירופה.

רן גולן (חי ופועל בחיפה), מעצב גרפי. סטודנט שנה ד' לתקשורת חזותית במרכז האקדמי ויצו חיפה ו"הבחור הזה עם הזקן". את דרכו בעולם העיצוב התחיל בעיצוב לפרסום בעיתונות הכתובה, אך בהיותו גיק של טכנולוגיה, הוא מצא את עצמו נודד לכיוון הדיגיטלי. כיום גולן עוסק בעיקר במושן-גרפיקס, בממשקים אינטרקטיבים ובפרויקטים שמנסים לחבר בין עולם הטכנולוגיה לעולם העיצוב. עבודותיו הוצגו בשבוע העיצוב בירושלים ובפסטיבל אנימיקס בתל אביב.

צבי סהר הוא במאי תיאטרון בשפת ה-PuppetCinema והמנהל האמנותי של אנסמבל עיתים. הוא ביים לתיאטרון הזירה את ההצגה ״הדרך לעין חרוד״ המבוססת על ספרו של עמוס קינן ואת ״גוליבר״. במסגרת אנסמבל עיתים ביים סהר את ״מסע בין חלמונים״ ו״מתיא״ ולתיאטרון הקאמרי ביים את ״פתאום דפיקה בדלת״, המבוססת על סיפורים מאת אתגר קרת. עבודותיו מועלות בארץ ובעולם באופן קבוע ומשתתפות בפסטיבלים ברחבי העולם, ביניהם פסטיבל Next Wave היוקרתי ב-BAM בניו יורק.

מתן מיטווך (נ. 1982, ישראל. חי ופועל בפריז ובתל אביב) הוא בוגר האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, ירושלים ומכללת מנשר לאמנות, תל אביב. עבודותיו הוצגו בתערוכות סולו ובתערוכות קבוצתיות, ביניהן: "Encountered Error", Société d’Électricité (בריסל, 2019); ״Resonance״, FRAC נורמנדי (רואן, 2018); ״Threshhold Portraits - What does the Image Stand for״, ביאנלה Momenta (מונטריאול, 2017); ״Free of Immediacy״, גלריה Groundmark Nillson (ברלין, 2017); ו-״X’s Y’s and in between״, גלריה Untilthen (פריז, 2016). מיטווך זכה בפרס מוזיאון ישראל לצלם צעיר ע״ש ז׳ראר לוי (2015-2014), ובפרס האמן המבטיח מטעם אוסף יגאל אהובי לאמנות (2012). את האמן מייצגות גלריה דביר (תל אביב, בריסל) וגלריה Untilthen (פריז).

נמרוד אסטרחן, אמן, מתכנת ומרצה בבית הספר לאמנות רב תחומית בשנקר בו הוא מלמד אמנות דיגיטלית. בוגר תואר הנדסאי תוכנה ותואר ראשון באמנות רב-תחומית, שנקר. כאמן הפועל בתחומי הפיסול והמדיה הדיגיטלית וכחבר בקבוצת האמנות ״חושן״ הציג בתערוכות ופרויקטים מיוחדים בישראל, גרמניה ובלגיה, בין השאר בגלריות: PERFORMATIK 19 Brussels, Brussels Gallery Weekend. בנוסף, מוביל צוותי פיתוח ומייעץ לסטארטאפים בארכיטקטורת תוכנה.

רות פתיר, אמנית וידאו וניו-מדיה העוסקת בטווח בין האישי לציבורי. לפתיר תואר ראשון באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, ירושלים (2011) ותואר שני מאוניברסיטת קולומביה, בניו-יורק (2015). עבודותיה חושבות מחדש נרטיבים היסטוריים ופרדיגמות מגדריות, ובוחנות אסתטיקה של כח. תערוכת היחיד שלה ״מכתבי אהבה לרות״ (2018), שהוצגה בגלריית המדרשה הירקון 19, עסקה בניכוס של נראטיבים לאומיים ושילובם באוטוביוגרפיה האישית שלה תוך שימוש בטכנולוגיות תלת-מימד. סרטה החולמים זכה בפרס הראשון בתחרות לאמנות וידאו וקולנוע ניסיוני בפסטיבל הסרטים בירושלים (2017).

ורדי בוברוב, אמנית רב תחומית (מיצב, רישום, וידאו, צילום ותחריט). בשנים האחרונות משתמשת בחומרי גלם פשוטים כמו מברשות או גומיות, כשעיקר העניין בהם נסוב על תכונותיהם הממשיות והסימבוליות. חלק גדול מהעבודות הן תוצר של דיאלוג עם מדענים וחוקרים ממוסדות מחקר אקדמיים כגון מכון ויצמן למדע ואוניברסיטת בר אילן. התכנים והדימויים שליוו את עבודות המחקר היוו מקור ההשראה למיצבים ולאובייקטים המבטאים התכה של רעיונות ושאלות שהועלו במסגרתו יחד עם הצורה, התוכן והתכונות של אותם חומרי גלם בנאליים וחסרי כל הוד.

מוניקה מיקלוסקיטה (נ. 1993, פלונגה, ליטא) היא בעלת MA בתיאטרון בובות מאוניברסית קלייפדה (2016). בשנת 2015 החלה לעבוד בתיאטרון הבובות קלייפדה, שם היא משמשת כיום כשחקנית הראשית המשתתפת כמעט בכל הפקות התיאטרון. בנוסף, היא חברה בצוות הקריאייטיב של הפסטיבל הבינ״ל לתיאטרון בובות מאטריה מג׳יקה, שם היא אוצרת את התכנית לסרטי אנימציה של בובות. כמו כן, היא חברה במרכז הליטאי של UNIMA (האיגוד הבינלאומי למריונטה). מלבד תיאטרון, היא מנגנת, שרה וכותבת. מיקלוסקיטה אוהבת לעבוד עם ילדים והיא תמיד שמחה לעבוד בפני אתגרים חדשים.

ויטוטס קיירס (נ. 1991, פלונגה, ליטא) הוא שחקן, מוזיקאי ובמאי תיאטרון. הוא בעל MA בתיאטרון בובות מאוניברסיטת קלייפדה (2016). קיירס עובד כשחקן בתיאטרון הבובות קלייפדיה. בשנת 2017, הוא ביים את ההפקה הראשונה שלו Familia - מופע חוצות מוזיקלי.

קרוליין מקסוול (נ. 1974, הוליווד, קליפורניה) באה ממשפחה של מהנדסים ואמנים. על אמה, הזמרת, נאמר כי היא דומה לג׳ולי אנדרוז ואביה מעולם לא שכח את הגרמנית ואת טבלאות הכימיה שלמד בתיכון. בין קרוביה הרחוקים יותר יש איכרים, מדענים, קוסם, שחקן וודוויל, מורים, ציירים ומכונאים. בהיותם קוויקרים הם הוצאו אל מחוץ לחוק, הם נלחמו במלחמת העצמאות האמריקנית, נפלו מסיפון ספינת המייפלאואר ונקברו בספיי היל, קנדה.

קבוצת דנטה או למות יוצרת עבודות פרפורמנס נועזות תלויות מקום. חברי הקבוצה משנים מקומות יומיומיים ויוצרים בהם חווית שיטוט ייחודית ואינטימית. הקבוצה, שבראשה עומדים מייסדיה, דפנה אטיאס וטרי או׳דונובן, פועלת כדי לחקור ולחגוג את המצב האנושי דרך בחינה של סוגיות חברתיות עכשוויות. מתוך תשוקה לפתח קהלים שונים, הם מבקשים לפרק את המחסומים החברתיים והפיזיים בינם לבין המבקרים במופעים. הםמקדמים יוזמות שיתוף והכשרה לטיפוח כשרונות חדשים וכדי לעזור לצעירים למצוא עבודה בתחום האמנויות. דנטה או למות שיתפו פעולה עם מגוון רחב של ארגונים, ביניהם: The Lowry, תיאטרון Almeida, The Arts Partnership סארי ו-Creative Arts East; כמו גם עם עסקים כגון מלון הילטון ו-Lok'nStore. הם פועלים במסגרת SITELINES, סאות׳ סטריט, רדינג, ארגון ששם לו למטרה לעודד מופעים במקומות לא מקובלים. מקור השם דנטה או למות בבפארק החלקה בלונדון שהיה האתר הראשון שבו יצרו אטיאס ואו׳דונובן ביחד מופע תלוי מקום, לפני הרבה שנים. עדיין אפשר למצוא את הגרפיטי עם המילים דנטה או נמות מרוסס במקום.

יואב בראל הוא מעצב ואמן תאורה. הוא למד צילום באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, ירושלים. בראל עבד בתיאטרון תמונע כתאורן, משם החל לעצב תאורה למופעי מחול, תיאטרון ומוזיקה בארץ ובחו"ל וליצור מופעי אור וסאונד. בשנת 2015, זכה פרס עיצוב התאורה בפסטיבל עכו עבור ההצגה ״על כל צרה שלא תבוא״. כיום עובד כעצמאי עם היוצרים: מחול - להקת בתשבע, ארקדי זיידס, יסמין גודר, נועה צוק ואהד פישוף, ענת כ״ץ וארז מעין, ענת שמגר, אלה בן אהרון, עדו פדר, אנדראה מרטיני, שרון וזנה, אודליה קופרברג. תיאטרון – עתי ציטרון, אייל וייזר, איציק ג׳ולי, יעל קרמסקי, אופירה הניג, יונתן לוי, דליה שימקו, סיגלית פוקס. מוזיקה – אסף אמדורסקי, ארקדי דוכין, ויקטוריה חנה, רבקה זוהר, ריקי גל, דיקלה, איה כורם, שלמה יידוב.

מיה שרבני, אמנית רב-תחומית ומורה ליוגה שיוצרת בפרפורמנס, בצילום ובפיסול. לשרבני BFA באמנות מהאקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, ירושלים. בשנת 2016, היא הצטרפה למעבדת Ctrl+Alt+Del. המחקר שלה ממצב את החיים שלנו כחומר גלם, כרדי-מייד שאפשר לקטוע, לעוות או להעמיק.כשהומור ונדיבות משמשים לה כמניע, היא מציפה בעבודותיה שאלות ומציעה פתרונות, שמעוררים בצופה תנועה ותגובה. שרבני הציגה במוזיאון ישראל, במרכז לאמנות עכשווית CCA, בסדנאות האמנים, בעונת התרבות בירושלים, במוזיאון יפו, בצוותא, בתיאטרון תמונע ועוד.

צ'יהירו טזורו (נ. סייטמה, יפן), אמנית מולטימדיה. טזורו למדה מחול וחינוך גופני באוניברסיטה לחינוך גופני לנשים בטוקיו. לאחר שסיימה את הלימודים ביפן עברה להולנד ללמוד מחול בבית הספר ארטס וכעבור שנה עברה לישראל ללמוד בבית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים. עם סיום לימודיה, החלה ללמוד מוזיקה מזרחית בבית הספר למוזיקה מן המזרח במוסררה בירושלים, שם למדה ארבע שנים. האמנות של טזורו כוללת אנימציה, מחול, מוזיקה, פרפורמנס ועוד.

מעיין צדקה, מלחינה, מוזיקאית, חוקרת סאונד ומורה. השלימה לימודי דוקטורט באוניברסיטת קליפורניה, סנטה קרוז (2015), עם מחקר ויצירה העוסקים בקשרים שונים בין מוזיקה ופוליטיקה: ממקצבים של קריאות מחאה עד לסדרת יצירות תלויות מקום המזמינות השתתפות פעילה של המאזינות/ים, מאתגרות מבנים היררכיים ומטשטשות את הגבול בין מלחינה, מבצעת, וקהל. צדקה חוקרת את הפוטנציאל הצלילי בחפצים, במבנים, במוצגים אורגניים, בהקלטות שדה ובכלי נגינה, ומקבלת השראה מהפיזיקליות של הצליל ומדרכי התארגנותו. תחומי עיסוקיה הנוכחים כוללים: מחקר צלילי תת-מיימי, סאונד כמוצג מוזיאוני, יצירות תלויות-מקום, קולנים, הרמוניה פרהיסטורית, בוטניקה סונורית, ציפורים אנאלוגיות והדים והדהודים בהקשרים מוזיקליים, פוליטיים וחברתיים. צדקה מלמדת בחוג למוזיקה באוניברסיטת חיפה ובמכללת ספיר, ומנהלת אמנותית-שותפה בקולקטיב ״מוסיקה נובה״.

ליאור בן גיא, אמן-מחשב, מרצה וחוקר, המתמחה בתוכנה אינטראקטיבית והדמיה ממוחשבת. הוא חש קשר רגשי למדיה דיגיטלית, מאמין בלמידה מבוססת פרויקטים ונהנה לחשוב על דברים שמעולם לא חשב עליהם. בימים אלו, בן גיא משלים את עבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטת גולדסמית׳ס בלונדון. המחקר שלו עוסק באקספולרציה של תופעות ווירטואליות בהקשר של חיים מלאכותיים.

אנסמבל מוסיקה נובה הוא הרכב של מוזיקאים, מלחינים ואמני סאונד, הפועלים יחד תוך חקירה ובחינה מחדש של שדות המוזיקה העכשווית. חברי האנסמבל פועלים יחד כיוצרים וכמבצעים להעשרת הדיאלוג בין מוזיקה לבין תחומי אמנות אחרים, כמו אמנות, תיאטרון ומחול. לצד פעילות וחיפוש אחר סאונד עכשווי באמצעות יצירה מקורית, מתעמק האנסמבל במגוון פרטיטורות פתוחות, במטרה לחקור את יחסי הגומלין בין מלחינים ומבצעים ואת גבולות הביצוע בכלים מסורתיים.

קונסטנט דולארט עוסק בעבודתו בהשלכות התרבותיות והחברתיות שיש לטכנולוגיות תקשורת ועיבוד דימוי, החל בשיבוש פרפורמטיבי של הון-חברתי מלאכותי ברשתות החברתיות, ועד להשלמת פרויקט גיוס המונים בקיקסטארטר לסטארט-אפ של חומרה בשם Dulltech™. עבודתו כוללת אתרים, מיצגים, נתבים, מיצבים, סטארט-אפים, צבאות ודימויים קיימים מעובדים, תוך חיבור ואיחוד ייצוגים מעולמות המנוגדים זה לזה מבחינה טכנית.

קרולינה הוואטק (ב. פולין) למדה עיצוב לאמנויות הבמה באוניברסיטה לאמנות, לונדון; אמנות באוניברסיטה לאמנויות בברלין; אמנות מדיה באקדמיה לאמנויות בווארשה. במהלך לימודיה, השתתפה בסדנאות ב-Institut für Raumexperimente (המכון לניסויים במרחב) של אולפור אליאסון. אור הוא המדיום העיקרי שבו משתמשת הלאטק ליצירת חללים תלויי-מקום המשלבים אלמנטים חזותיים, אדריכליים ופיסוליים. עבודותיה משמשות כזרז ליצירת חוויה, לשם כך היא יוצרת מיצבים חוויתיים וסוחפים, שהם לרוב תוצאה של שיתוף פעולה עם פיזיקאיים המתמחים במכניקת הקוונטים, מייסדי תורת העל-מיתר (לאונרד ססקינד, רוג׳ר פנרוז), ומהנדסים העוסקים בהנדסה מדוייקת. הלאטק מעוניינת ליצור חוויות שמרחיבות את גבול הידע האנושי, תוך חיפוש שפה חזותית שתעורר רגשות ותחושות לגבי תופעות לא מוכרות.

עדו פדר, כוריאוגרף ואמן. למד מחול באקדמיה ברוטרדם, כוריאוגרפיה במונפלייה והוא בעל תואר ראשון ושני בפילוסופיה מאוניברסיטת תל אביב. פדר מתעניין בכוריאוגרפיה מורחבת, כינון כנופיות וטקסי מחול ופרפורמנס. הוא הציג עבודותיו על כל הבמות המרכזיות בארץ ובעולם. לאחרונה, העלה את המופע ״היכון!״ ל-9 פרפורמרים. פדר משמש כמנהל האמנותי של פסטיבל צוללן שחוצב סצנה וקונטקסט חדשים לשדה המחול והאמנות. הוא ייסד את טייץ: מחול ומחשבה, פלטפורמה לשיח אינטלקטואלי על מחול, המציעה רזידנסי, קבוצות מחקר ועוד; ואת La Collectiz! תכנית המשך לרקדנים חושבים.

אלכס ״דרול״ ינוביץ׳, מוזיקאי, מאלתר ואוצר. הוא נחשב לאחד המוזיקאים הייחודיים והאניגמטיים ביותר בנוף המוזיקה הנסיונית בישראל, בעשרים השנה האחרונות. עבודותיו ידועות במגוון האקלקטי שלהן והן נוגעות באלתור אלקטרו-אקוסטי, באלקטרוניקה, בפרפורמנס ובנסיונות אקוסמטיים. בעשור האחרון דרול אוצר את הסדרה הנודדת Primate Arena בשיתוף עם ערן זקס. הוא שיתף פעולה עם עשרות מוזיקאים מתחום המוזיקה הנסיונית בארץ ובעולם ואף זכה להופיע במספר לא מבוטל של פסטיבלים נחשבים בארץ ובח"ול. הוא גם חלק מהנהלת האוזן השלישית בתל אביב ואחד מאספני התקליטים הבולטים בתחום האוונדגרד והמוזיקה הנסיונית.

יעל פרנק (נ. 1982, חיה ופועלת בתל אביב), בעלת תואר ראשון מ-Cooper Union School of Art, ניו יורק ובעלת תואר שני מהאקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, ירושלים. עבודותיה הוצגו בארץ ובעולם, בין השאר במוזיאון תל אביב לאמנות, במרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית, במוזיאון פתח תקווה, במוזיאון FuturDome במילאנו, ב-Brno House of Art בצ׳כיה, ב- Zachęta הגלריה הלאומית של פולין בוורשה, במוזיאון לאמנות עכשווית בוורוצלב, ובגלריה חזי כהן בתל אביב. פרנק היא זוכת פרס קיפר על שם אינגבורג-בכמן של קרן וולף לשנת 2017. בימים אלה, משתתפת בתכנית הרזידנסי של ארטפורט בתל אביב.

מושון זר אביב (חי ופועל בתל אביב) מעצב, מרצה ואקטיביסט מדיה. עבודתו בוחנת את גבולות הממשק ואת ההטיות המובנות בתרבות טכנולוגית כפי שהם משורטטים מחדש ע”י פוליטיקה, עיצוב ורשתות. בין שיתופי הפעולה של זר אביב: הוא סמנכ״ל העיצוב של Localize.city – פלטפורמת תובנות המשלבת אורבניזם ואלגוריתמים. הוא מייסד שותף של שועל (shual.com) – סטודיו ערמומי לעיצוב; YouAreNotHere.org – סיור בעזה דרך רחובות תל אביב; קריגשפיל – גירסת משחק מחשב של משחק המלחמה הסיטואציוניסטי; Turing Normalizing Machine – שחוקרת אלגוריתמים של אפליה; אלף – הגופן הדו לשוני הפתוח; אדנוזיום – תוסף לדפדפן שגם חוסם פרסומות וגם מבקר בכולן; ומספר יוזמות שקיפות ממשל ומעורבות אזרחית במסגרת הסדנא לידע ציבורי; בעבר עיצב גם את המפות של Waze.com. זר אביב הוא עמית של כבוד במרכז האמנות והטכנולוגיה Eyebeam.org בניו יורק. הוא מלמד מדיה דיגיטלית כמרצה בכיר בשנקר. בעבר לימד מחקר מדיה חדשה באוניברסיטת NYU ועיצוב פתוח בבית הספר Parsons the New School for Design ובבצלאל. הוא כותב בלוג ב Mushon.com ותוכלו לעקוב אחריו ב-@mushon.

שרה זאקר (חיה ופועלת בלוס אנג׳לס), אמנית רב-תחומית וכותבת. עבודותיה ממזגות את היפהייפה עם הגרוטסקי דרך הומור, פסיכדליה, מיסטיקה ויחסי הגומלין בין טכנולוגיות חדשניות לבין טכנולוגיות מיושנות. היא פועלת במדיומים שונים ומתמחה בערבול של טכנולוגיות וידיאו אנלוגי ודיגיטלי ושל VHS. אמנות הגיפים (GIF) שלה צברה יותר מ-3.5 מיליארד צפיות. היא משלבת אלמנטים של פרפורמנס, רישום, ציור וקולאז׳ בדימויים צבעוניים ובין-ממדים. באתר Fancy Nothing היא מוכרת פרטי לבוש מבוססי אמנות גליץ׳ של VHS ומציגה פרוייקטים אוצרותיים. זאקר מנהלת את YoMeryl , סטודיו לאמנות ולאנימציה עם שותפתה ברונווין לנדברג. היא אלופה במשחק Jeopardy!

עומר שיזף (נ. 1982) הוא אמן ומעצב תאורה, בוגר תואר ראשון מאוניברסיטת תלאביב בספרות ופילוסופיה ותואר שני באמנות מבצלאל. הציג בתערוכות רבות, בין היתר בגלריה טריומפ מוסקבה, סדנאות האמנים, מוזיאון נחושתן, גלריה בסיס ועוד. עבודותיו עוסקות בקשר שבין הפרפורמטיבי לסביבתי באור במרחב הציבורי ובבמה. כמעצב תאורה עבד עם יוצרים רבים בארץ ובעולם ופיתח שפה יחודית לתאורה במחול ובתאטרון העכשווי.

דר׳ לב מנוביץ׳, מהתיאורטיקנים המובילים בעולם בנושא התרבות הדיגיטלית ומחלוצי השימוש במדע הנתונים לניתוח התרבות העכשווית. מנוביץ׳ כתב וערך 13 ספרים, ביניהם The Language of New Media שתואר כחיבור מעורר המחשבה והמקיף ביותר העוסק בתולדות המדיה מאז מרשל מקלוהן.״ הוא נבחר לרשימת 25 האנשים האנשים המשפיעים על עתיד העיצוב של האתר Complex לשנת 2013 ולרשימת 50 האנשים המעניינים ביותר שבונים את העתיד של האתר The Verge לשנת 2014. מנוביץ׳ מלמד מדעי המחשב לתארים מתקדמים באוניברסיטת קולומביה, ניו יורק, ומנהל את המעבדה לניתוח תרבותי, החלוצה בניתוח התרבות הוויזואלית בשיטות חישוביות. המעבדה יצרה פרוייקטים למוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, לספריה הערונית בניו יורק, לגוגל ועוד.

אדם הארווי (נ. ארה״ב, חי ופועל בברלין), חוקר ואמן העוסק בראייה ממוחשבת, פרטיות ומעקב. הוא בוגר התוכנית לתקשורת אינטראקטיבית באוניברסיטת ניו יורק (2010), ולפני כן למד הנדסה וצילום עיתונות באוניברסיטת המדינה של פנסילבניה. עבודתו סוקרה בהרחבה בעיתונות העולמית כגון הבי-בי-סי, דר שפיגל, הוושינגטון פוסט ואחרים, והוצגה במוסדות בינלאומיים חשובים כגון מוזיאון ויקטוריה ואלברט בבריטניה, ביאנלה מדיסיטי של סיאול, ביאנלה לעיצוב של איסטנבול ועוד. לאחרונה פיתח הארווי את VRFAME, פרוייקט חזותי ממוחשב שעוזר לחוקרים בתחום זכויות האדם להשתמש בכלים פורנזיים חזותיים לחקר מודיעין ממקורות גלויים, שזכה בפרס מצויינות מארס אלקטרוניקה לשנת 2019, ונבחר כמועמד לפרס EU STARTS לשנת 2018.

שלו הוא אוצר תכנית המשחקים של פסטיבל פרינט סקרין משנת 2013. הוא מעצב, אוצר ואמן המתמקד במשחקי מחשב ובאפשרויות שמציע המפגש בינם ובין מדיה אחרים כגון מיצב, מיצג, מוזיקה וקולנוע. הוא בוגר תכנית המצטיינים במדעי הרוח והאמנויות של אוניברסיטת תל אביב, ולומד כעת לתואר שני בעיצוב משחקים באקדמיה המלכותית לאמנויות של דנמרק. בעברו היה מרצה במכללת שנקר, מעצב בחברת פלאריום ועיתונאי (ערוץ 10, טיים אאוט, נענע10).

דר׳ הת׳ר דיואי-האגבורג, אמנית חוצה-תחומים העוסקת בחקר אמנות ובייצירה ביקורתית. היא בעלת דוקטורט באמנות אלקטרונית מהמכון הפוליטכני רנסלר, ניו יורק. עבודותה הביופוליטית כוללת את הפרוייקט ״מראות זרים״ (Strange Visions) שבו היא יצרה פסלי דיוקן מניתוח של חומר גנטי (שיער, בדלי סיגריות, מסטיקים לעוסים) שאספקה במקומות ציבוריים. דיואי-האגבורג הציגה בכל העולם לרבות הפורום העולמי לכלכלה, הביאנלה של טג׳אן, מוזיאון ואן-אבה, טרנסמדיאלה, PS1 MOMA ועוד. עבודותיה נמצאות באוספים הציבוריים של מרכז פומפידו, מוזיאון ויקטוריה ואלברט ועוד, והן סוקרו בהרחבה בתקשורת, החל בבי-בי-סי ובניו יורק טיימס ועד לארט פורופ ולוויירד. היא אמנית עמיתה ב-AI Now, אמנית שוהה באקספלורטוריום ובמרכז המדע והיא חברה ב-Data & Society. כמו כן, היא אחת מהמקימות ומהאוצרות ב-REFRESH, פלטפורמה שיתופית ומעורבת פוליטית שפועלת בצומת בין אמנות, מדע וטכנולוגיה.

דפנה אטיאס היא המנהלת האמנותית של תיאטרון Dante or Die יחד עם טרי או׳דונובן. עד כה, ביימה את כל הפקות התיאטרון. כמו כן, היא המנהלת האמנותית של תיאטרון Peut-Être לילדים. עבודתה הוצגה ברחבי העולם במקומות רבים, ביניהם תיאטרון אלמיידה, אלברט הול, מרכז התיאטרון בסינגפור, פסטיבל ŻiguŻajg במלטה ובפסטיבל ישראל לילדים. בשנת 2017 זכתה בפרס העמיתים היוקרתי Action for Children's Arts על הפקותיה הרבות שמציגות בכל העולם. אטיאס ודונובן פועלים בשיתוף עם אוניברסיטת רדינג כבר יותר מעשור, על פיתוח פרוייקטים של מחקר המקבילים להפקות של Dante or Die. הם שיתפו פעולה עם חוקרים ועם מומחים ממוסדות אקדמיים שונים בבריטניה.

לורן מקארת׳י (חיה ופועלת בלוס אנג׳לס), אמנית העוסקת במערכות יחסים חברתיות בעולם של מצלמות מעקב, מיכון ואלגוריתמים. היא היוצרת של p5.js ומנהלת שותפה ב-Processing Foundation. עבודותיה של הוצגו ברחבי העולם במוסדות כגון מרכז האמנויות ברביקן, ארס אלקטרוניקה, מוזיאון הצילום וינטרטור, Haus der elektronischen Künste, SIGGRAPH, מרכז תרבות ע״ש אונסיס, IDFA DocLab, גלריית Science בדבלין, מוזיאון סיאול לאמנות. היא זכתה בפרסים רבים ביניהם פרס Creative Capital, התמחות בסנדאנס, שהות אמן ב-Eyebeam ומלגות מקרן נייט, קרן מוזילה, גוגל וריזום. מקארתי עובדת כעוזרת הוראה במחלקה לעיצוב ואמנויות המסך, UCLA.

רוני קרפיול, אמנית בוגרת בית הספר לאמנות רב-תחומית בשנקר. למדה באוניברסיטת HAW בהמבורג, גרמניה. עבודותיה עוסקות בתווך שבין ניו-מדיה לחומריות חדשה. הציגה מעבודותיה בגלריות כגון SPEKTRUM בברלין, GALLERIA R+ פולין וכן במרכז לאמנות עכשווית (CCA) בתל אביב, בבית הנסן ובמוזיאון פתח תקווה. כמו כן הציגה עבודות וידאו בפסטיבלים כגון דוקאביב ו-EMAF - European Media Art Festival. בשנת 2017 זכתה בפרס מרגרט וסילבן אדמס לאמן צעיר המחולק מטעם שנקר. זוכת מלגת מפעל הפיס 2018 עבור פרויקט שהות אמן בגלריה Cripta747 בטורינו, איטליה.

איתמר שטמלר (נ. 1992, תל אביב, חי ופועל בתל אביב), אמן רב-תחומי. בוגר תואר ראשון בהצטיינות מהאקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל בירושלים (2017). שטמלר למד שנה בסיאול, דרום קוריאה במסגרת פרויקט חילופי סטודנטים (2016). עבודותיו הוצגו במוזיאון אוסף קופפרמן, קיבוץ לוחמי הגטאות (2017), בפסטיבל האורות (2018), תל אביב, ובקומה השלישית משמאל, תל אביב (2019). לאחרונה, השתתף בתוכנית שהות אמן ב״אתר״ ביפו העתיקה, שבסיומה הציג במקום תערוכת סולו.

יואב ליפשיץ, מרצה לאמנות דיגיטלית, אוצר אירועי תרבות, אמן אף-תחומי. משלב בפעולותיו בין אקטיביזם, שיבוש תרבות, הנדסה ביקורתית ועיתונות. ממייסדי הקולקטיב "המפלגה הפיראטית הישראלית" שהביא את אדם הארווי לישראל בשנת 2014, ופלטפורמת Captive Portal במרכז לאמנות עכשווית. בשנה האחרונה ארגן את האקתון Low Tech Nation בגלריית המדרשה - הירקון 19, אצר עם Batt-Girl תערוכה במסגרת הביאנלה לאמנות דיגיטלית, וחבר מערכת "סינמה סלמה".

לנועה גור (נ.1980, חולון) אמנית וידאו, מיצב וניו מדיה תואר ראשון מבצלאל ותואר שני מהאקדמיה לאמנויות בקלן, היא קיבלה מלגות ופרסים בינהם: קרן שרת, מלגת DAAD על מצוינות אקדמית, פרס Rölfsparter ממוזיאון KIT בדיסלדורף, פרס האמן הצעיר ממשרד התרבות לשנת 2015, זכיה בקרן האמנות הגרמנית Kunstfonds, וקרן אוסטרובסקי, היא השתתפה בתערוכות במוזיאון תל אביב ומוזיאון הרצליה, ארטפורט, מוזיאון KIT בדיסלדורף, גלריה ברוורמן תל אביב, יפו 23, מוזיאון נואורו בסרדיניה, GAM בטורינו Campagne Première Berlin , Auto center, Berlin, Gaîté Lyrique, Paris, France, גלריה סאבוט בקלוז׳, רומניה, וגלריה ניר אלטמן מינכן, כמו גם בירידי האמנות ארטיסימה, לופ ברצלונה, ווינה. היא יזמה ואצרה פרוייקטים אמנותיים שונים, החשוב שבהם Museum of Undead Labour, Boutique, Raum für temporäre Kunst, Köln, Germany, וגם הרצתה במסגרות שונות כמו Sprechsaal, Berlin, Souterrain, Berlin, Freie Universität Berlin, בצלאל אקדמיה לאמנות, אוניברסיטת תל אביב, החוג לאוצרות, אונ׳ בן גוריון, המחלקה לאמנות, המחלקה לאמנויות המסך, והיחידה ללימודי המשך ובמסגרת סדנא באקדמיה לאמנויות יפות בבורז׳ צרפת.

אמנית מדיה, מייקרית ואשת חינוך. עבודותיה מתקיימות במרחב שבין אמנות רשת, אמנות אינטראקטיבית, עיצוב חוויה וממשק ופיתוח כלים ליצירה. מובילה את סטודיו Stitch N wire, המשלב קסמים דיגיטליים עם מלאכות-יד. אוצרת תערוכות ניו מדיה, מרצה במרכז האקדמי ויצו חיפה, לשעבר ראש החוג לאמנות מדיה-חדשה במוסררה. ממייסדי הטריו 'בנות-טיורינג', אשר בין היתר אצרו את ההאקתון Fake sense, fake sensor בפסטיבל מוסררה מיקס ב-2018.

ברק ברינקר הוא אמן עכשווי, צלם תעשייתי ויוצר פעיל בתחום ה-VR .עבודותיו מתמקדות סביב יצירת יצירת תוכן למגוון מוסדות ציבוריים וחברות מסחריות על ידי שימוש בצילום אווירי (רחפנים ומסוקים), צילום VR וצילום וידאו וסטילס מסורתי. בוגר המחלקה לצילום בבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב אשר הציג במגוון תערוכות ופסטיבלי סרטים מקומיים ובינלאומיים כגון פסטיבל הקולנוע הבינלאומי בקאן, פסטיבל הסרטים של ונציה ופסטיבל 'מקודשת' בירושלים.

תיאטרון הבובות קלייפדה הוא אחד מהתיאטראות הצעירים וחדשניים בליטא. התיאטרון חוקר את אמצעי הביטוי התאטרליים, היחודיים לשפת הבנובנאות, ופונה ברפרטואר שהוא מציע הן לילדים והן לקהל מבוגר. זהו אחד מתיאטראות הבובות החזקים והשאפתניים ביותר בליטא, המציע לצד הרפרטואר גם תכניות חינוך.

עלת תואר שני בלימודי תיאטרון. עובדת כבמאית, בובנאית ושחקנית בתיאטרון קלייפדה מאז 2015. מעבר לאלה היא לוקחת חלק בבניית תכניות חינוך אמנותיות, במסגרת פסטיבל מטרנה מאגיקה, פסטיבל תיאטרון בובות בליטא.

בוגר לימודי תיאטרון מאוניברסיטת קלייפדה. שחקן ומעצב תאורה בתיאטרון הבובות קלפיידה מאז 2018.

אמנית רב-תחומית ובמאית (נ. 1992). יוצרת ועובדת בפורמט של פרויקטים שמשלבים קולנוע, וידאו, מיצג, פיסול ומציאות מדומה. בוגרת תואר ראשון בהצטיינות יתרה מהאקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל בירושלים (2017).

אמן ויוצר ניו-מדיה. מעצב מיצבי אמנות חברתית היוצרים דיאלוג חזותי בין קהל לפסלים דיגיטליים ופיזיים תוך שימוש בטכנולוגיות כחומר אמנותי. עבודותיו עוסקות בנקודות המפגש בין אמנות, טכנולוגיה ואינטראקציה. ובוחנת סוגי הבחנה אנושית על תוכנה ותפיסה חברתית בין חוויות וירטואליות אל מרחבים פיזיים והתמזגותם. רונן בעל ניסיון רב בתחום אפקטים ויזואלים ועבד על סרטים הוליוודים: ספיידרמן, רובוטריקים, וולברין וכו. כיום עובד כמנהל קריאייטיב ובעלים של Phenomena Labs , סטודיו חוויות אטרקטיביות בתל אביב.

אמן וידאו ובמאי מולטידיסיפלינרי העובד בגבול שבין אמנות ועיצוב, בודק את היחסים שבין סביבה פרפורמנס ומסך. מחבר בין במה, תנועה וטקסט לוידאו ואמנות דיגיטלית. עבודותיו מונות עשרות הפקות בתחום התיאטרון, האופרה, המוסיקה והמחול בארץ ובעולם.

אמנית רב תחומית, יוצרת תיאטרון חזותי, פרפורמנס ואמנות תלויית מקום. מורה לתיאטרון בובות וצלליות לילדים במסגרות של חינוך מיוחד. בוגרת בית הספר לתיאטרון חזותי בשנת 2013. מבין יצירותיה האחרונות: 'פחות משעת אור' - סולו פרפורמנס תלוי מקום בגן הבוטני בירושלים, 'קרדיופון' - האזנה פרטית למנגינת הלב, פרפורמנס השתתפותי לקהל יחיד, 'הזדמנות שנייה' - מופע פרפורמנס תלוי מקום לחמישה פרפורמרים וכיתת לימוד, 'טבע דומה' - פרפורמנס השתתפותי המקיים קומפוזיציה של היפרדות בזמן אמת, 'חזרות על הדרך הביתה' - מסע חווייתי פרפורמטיבי בקיבוץ ברקאי, 'כמעט טוב מאוד' - עבודת תיאטרון חזותי, 'צבע מאכל' - עבודת תיאטרון חפצים ו'עקבות' - עבודת תיאטרון נייר.

רות שנל היא חלוצה של אמנות מדיה הממוקמת בווינה, אוסטריה. מאז אמצע שנות השמונים היא עובדת עם טכנולוגיית מחשב. העיסוק האמנותי שלה כולל מיצבי וידאו דינמיים, סביבות וידיאו אינטראקטיביות ומיצבי אור, ובוחנים את הקשר בין תפיסה לגוף. מאז 2010 היא הייתה ראש המחלקה לאמנויות דיגיטליות באוניברסיטה לאומנויות שימושיות בוינה. עבודותיה זכו לשבחים רבים והוצגו באופן לאומי ובינלאומי. בשנת 1995 ייצגה את אוסטריה בביאנלה ה -46 של ונציה.

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​